שפת הרגש

מעיין פולק-בשן מומחית בשפת גוף מסבירה איך שימוש נכון בשפת הגוף יכול לשפר לכם את יכולת ההוראה

כשאנו נזכרים בילדותנו, בדרך כלל עולה במוחנו זיכרון מתוק של דמות חינוכית שהיתה משמעותית בחיינו. דמות שמאוד השפיעה עלינו ועל בחירות בחיינו וזיכרונה מלווה אותנו לכל אורך החיים. ידוע כי לרוב האישיות שלנו מתעצבת בין הגילאים 5-13, ועל כן יש משמעות לדמויות שנמצאות בחיינו בין אם במעגל הקרוב של ההורים והמשפחה, ובין אם במעגל המשני של מורים, מדריכי בתנועות הנוער ועוד...  

אז איך אתם כמורים הופכים להיות דמות משמעותית אצל תלמידיכם?

לפני הכול חשוב לדעת כי בכל תקשורת באשר היא, 93% מהמסרים מועברים ע"י שפת הגוף ורק 7% מועברים ע"י התוכן! ולכן חשוב לזכור כי התלמידים שלכם זוכרים את היחס ואת ההתלהבות שהעברתם בכיתה ולא את החומר שנלמד! הפתרון טמון ביכולת שלכם כמורים לשלוט בשפת גופכם ובמסרים שאתם מעבירים לסביבה כך תוכלו להפוך לדמות משפיעה בחייהם שתלווה אותם למשך חייהם.

שפת גוף היא שפה מולדת והיא חלק מהדנ"א של כולנו ואינה מבדילה בין מן, גזע ולאום. הבסיס שלנו הוא אותו דבר, קיימים הבדלים קטנים הבאים לידי ביטוי בניואנסים תרבותיים. לדוגמא כאשר אנו מחייכים מכל הלב, מה שנקרא חיוך אמיתי, לעולם יהיה שילוב בין כיווץ שרירי הפנים ועצימת עיניים בחיוך מזויף יתכווצו רק שרירי הלסת.

בגדול ההבעות שלנו מתחלקות למיקרו ומקרו הבעות. מיקרו הבעות הן הבעות קטנות ולא נשלטות, אשר מייצגות את הרגש האמיתי שאנו מרגישים גם אם נעשה מאמץ להסתירם. לכן, אם לא תבואו לתפקידיכם בשליחות אמיתית, תאהבו את תלמידים ותרצו להיות שם, התלמידים שלכם יחושו את זה! לעומת זאת, מקרו הן הבעות גדולות אשר נשלטות ועליהן נתמקד. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשפר את שפת גופכם ועל הדרך את המסרים שאתם מעבירים לתלמידיכם:

1. זה לא מה שאתם אומרים, זה איך שאתם אומרים... לא חשוב כמה החומר שאתם מלמדים מסקרן, אם לא תעבירו אותו בצורה מרתקת, תהליך הלמידה האמיתי לא יתבצע.

 איך עושים זאת? עליכם ללמוד לשחק במקרו הבעות שלכם. נכון, ממש  כמו שחקנים בתיאטרון. אני ממליצה להשתמש בתלבושות ועזרים, שימוש שכזה משפיע גם על היכולת שלכם לייצר עניין מעניק לכם ביטחון והומור ומייצר עניין אצל תלמידים צעירים ואף מקל על הלמידה אצל תלמידים בוגרים יותר.

זכרו- אנחנו לא חורטים ידע בזיכרון אלא תחושה.

2. אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני- כשאתם נכנסים לכיתה, הקפידו לייצר כניסה דרמטית נמרצת, תכליתית, דינאמית בעלת אנרגיה חיובית.

3. הקפידו על הלימה בין מה שאתם אומרים למה שאתם מרגישים. דברו עם התלמידים בגובה העיניים ובאותה שפה, כלי המייצר כימיה אמתית, ולא נותן תחושה שאתם מתנשאים מעל מומלץ גם להוריד חוצצים ביניכם ובין התלמידים- לשבת עם התלמידים במעגל (אפילו שאופן למידה כזה אינו מקובל בבתי הספר בארץ... אבל הי זו הממלכה שלכם ואתם רוצים להשפיע לא? תהיו שונים ויצירתיים. זה שם המשחק!
4. מחלקת ההוצאה לפועל של הרגשות-  הידיים שלנו משמשות כמרקר אנושי והן מחזקות את המסרים הרגשיים שאנו מעוניינים להעביר.לדוגמא כאשר אתם עומדים בידיים משולבות מול תלמידי הכיתה או אפילו מול האישה והילדים אתם למעשה (שלא במודע) יוצרים חוצץ בינכם לכיתה, שימת ידיים על המותן, מעביר מסר של חוסר בטחון והגדלת טריטוריה. ההמלצה שלי אליכם היא לדבר עם ידיים פתוחות עם לפחות יד אחת בגובה המותניים, בהתלהבות ונגיעות חוזרות באזור בית החזה, תנועות שנתפסות בתת המודע כ'כנות ורגש'. שימו לב לכפות הידיים שלכם- הימנעו מלשים אותם בכיסים, ואל תשתמשו באצבע המורה (אצבע האלימות). ככל שהיד שלכם פתוחה לרווחה ונעשה שימוש אחיד בין האצבעות המסר המועבר הינו אחיד.

5. שמרו על קשר עין עם התלמידים- אל תפחדו להשיר מבט. כשאתם רוצים להעביר מסר, בחרו תלמיד (מומלץ בעל בטחון) והתקרבו לפניו, ותסתכלו לו ישירות בעיניים וכך תוכלו להיתפס כדומיננטיים ודרמטיים. עובד גם כשרוצים להשתיק תלמיד המפריע לשיעור.

6. דברו באופן מאוזן ונעים לאוזן- כמו בכל תחום בחיים הקפידו לא להיגרר לקיצוניות: אל תדברו חלש מדי כי זה משדר עייפות וגם לא קולני ומהיר מדי כי זה מייצר לחץ, שחקו עם הקוליות על מנת להדגיש מסר מסוים (הגבירו את קולכם או את קצב הדיבור).

7. סובבו את כל הגוף- כאשר תלמיד שואל אתכם שאלה, הרבה נוהגים לסובב רק את הראש במקום את כל הגוף. פעולה זאת מסמנת לתלמיד שהראש איתו אך הגוף רוצה לברוח ומעורר חוסר נוחות, גם אם אתה לא מרגיש כך. התלמיד מפרש את זה כאיום או כחוסר ביטחון של המורה למול ההערה\ השאלה ששאל דבר שיכול להוביל להתנגחות מיותרת. ממליצה להפנות אליו את כל הגוף, להשיר מבט ולענות עם התכוונות ומשמעות, דבר שיגרום לו להסתפק ולכבד את התשובה.

בכתבה הבאה שתעלה בקרוב, אתייחס לצד השני במטבע- איך מנתחים שפת גוף אצל תלמידים. איך מזהים לפי ההבעות ותנועות העיניים האם התלמיד פגוע, מתגונן, על מה חושב והאם הוא מקשיב לנו בכלל. מוזמנים לעקוב.